אגרא דכלה
דבר אל בני ישראל ויסעו (שמות יד טו). יסיעו מלבן (שמו"ר פכ"א ח'), והוא פלאי. נ"ל על פי אשר אמרנו בנבואת ונחמות ישעיה (מ ב) ""דברו על "לב ירושלים. דהנה כל ימי הגלות לבא לפומא לא גלי, ללבי גליתי לפומי לא גליתי (סנהדרין צ"ט ע"א), וכביכול השכינה הנקראת "רחל (גימטריא "דבר "לב), היא כביכול "כרחל לפני גוזזיה נאלמה (ישעיה נג ז), סוד נאלמתי דומיה (תהלים לט ג), על כן אין חזון נפרץ ומופסקת הנבואה, והדברים הסתומים בלב אינם יוצאים אל הדיבור, להיות "דבר י"י יקר (שמואל א' ג א), "דבר אל בני ישראל. ובמהרה בימינו לעתיד ושפכתי רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם (יואל ג א), כי אז ימשך מהל"ב אל "הדבר, ואז "רחל תקבל תנחומין. וזהו "דברו על "לב ירושלים, כי בזמן הגלות קול ברמה נשמע רחל מבכה וכו' (ירמיה לא יד), קול בלא דיבור, מה שאין כן בעת "דברו על "לב "ירושלים היינו בחינת "רחל, "דבר "לב בגימטריא רחל כנ"ל ונקראת "ירושלים. וכן היה בגלות מצרים (שמות ב כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו (בלא דיבור, כי זעקה וצעקה בלי דיבור רק בקול), ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, שהיה חשוב לפני הש"י כאילו היה שועה בדבור, שידע הש"י שהוא מחמת הגלות וכובד העבודה סוד נאלמתי דומיה, הנה גם כאן כשיצאו ממצרים ועדיין לא נפטרו לגמרי עד קריעת ים סוף, כמד"א (שמות יד ל) ויושע י"י ביום ההוא דייקא. והנה כתיב גם כן (שמות יד י) ויצעקו בני ישראל אל י"י, גם כן צעקה בלא דיבור, כי עדיין היה כח שר של מצרים לקטרג באמרו הללו כו' והללו כו' (ילקו"ש רמז רל"ד), ולא יכלו עדיין להוציא התפלה בדבור כראוי ונכון, כי עדיין היה הדבור קצת בהעלם, ויאמר י"י אל משה מה תצעק אלי, למה תהיה עוד כזאת צעקה בלא דיבור, דבר אל בני ישראל, היינו יומשך להם ה"דבר מן ה"לב. וז"ש במדרש יסיעו דבר "מלבן, וישתלם שיעור קומת השכינה בחינת "רחל, כעין "דברו על "לב ירושלים, והבן: